היי, שמי ירון פרזי.
אני בן 41, נשוי ואבא לשניים, גר בשוהם, ובזמני הפנוי אוהב לשחק משחקי וידאו.
כבר 24 שנים אני מופיע כאמן חושים, עם יותר מ-4,200 הופעות, ואני ממש שמח שהחיים שלי התגלגלו כך: מקצוע שאני ממש טוב בו, נהנה ממנו, ועל הדרך רץ משמחה לשמחה ומשמח אנשים.
מי שהכיר אותי בתור ילד בחיים לא היה מנחש שהייתי בונה קריירה על דיבור בציבור ועמידה מול קהל.
אין לי סיפור מרגש על "ערכת הקסמים הראשונה שסבא שלי הביא לי כשהייתי בן 6", פשוט כי זה לא קרה, את הקסם הראשון שלי עשיתי בגיל 17, רגע לפני הצבא.
חבר טוב הביא לי דיסק עם סרטונים שמסבירים קסמים פשוטים. למדתי, ניסיתי על אמא שלי, והפליאה והתדהמה שלה הדליקו אותי. באותו רגע ידעתי שזה הולך להיות חלק מהחיים שלי, ושאני רוצה לראות עוד אנשים מגיבים בהלם לדברים שאני עושה.
מגיל 4 התחלתי לשחק משחקי וידאו, וכתבתי את התוכנה הראשונה שלי בגיל 11. העניין שלי בעולם הטכנולוגיה הלך וגבר ואל תוך חיי כבן טיפש עשרה המשכתי כאשר אני משתלב עמוק יותר ויותר אל תוך חיים שהם מול מסך, לא מול אנשים.
הרחבתי לימודי מדעי המחשב בתיכון, והמשכתי ל-י"ג, י"ד. אמא שלי תמיד רצתה שאהיה מהנדס ואכתוב את Waze במו ידיי.
בגיל 15, המורה שלי לשל"ח (שדה, לאום, חברה) החליטה שיש לי כשרון בתחום ההדרכה ובעמידה מול קהל.
הייתי בזמנו עדיין ילד ביישן – אין לזה כבר שום זכר כיום.
עברתי קורס מדריכים צעירים ומצאתי את עצמי יוצא לטיולים השנתיים ומעביר את ההדרכות על האתרים בהם בני הכיתה שלי מבקרים – בעצמי, במקום המורה. אהבתי את זה מאוד והמורה טענה שאני כשרון יוצא דופן בתחום.
למרות כל זה, עדיין המשכתי להשקיע ושקדתי על לימודי הנדסת התוכנה שלי, בזמנו עדיין האמנתי ששם נמצא העתיד שלי.
לקראת הצבא כבר הייתי רווי מסכים וצמא לאינטראקציה בין אישית בתור מקצוע.
כבר היה לי ברור שיש מצב שאני נוטש את כל העתיד הטכנולוגי שלי לטובת עתיד שעוסק בבני אדם.
הייתי במסלול מהיר לפרוייקט מבוקש ואיכותי בחיל האויר, כשהגיעה לידי ההצעה לעזוב את הכל ולעבור למסלול הדרכה.
בצבא זיהו כנראה מה שהמורה שלי לשל"ח זיהתה בגיל 15, ורצו שאני אעביר תכנים ואדבר בציבור בתור שירות צבאי.
לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים וחיבוק רחב, ונהנתי מכל רגע. במקביל, באותה תקופה התחלתי להתעניין בעולם הקסמים, למדתי את הקסמים הראשונים שלי, והתחלתי להתנסות בזה, אי שם בעברי לפני יותר מ-20 שנה. שירתתי בבסיס סגור ומרוחק בחייל האויר ובערב היה קצת משעמם, הייתי מרים הופעות כאלו מגניבות (וחובבניות משהו, בתחילת הדרך, כמובן) לחברים מהאגף שלי.
לאורך שלוש השנים בצבא, עשיתי את "הסטאז'" שלי.
למדתי ועשיתי קורסים בנושא דיבור בציבור והעברת תכנים במסגרת תפקידי בהדרכה, והרמתי הופעות קסמים מאולתרות בשעות הערב לחברים ששירתו איתי.
היה ברור לי כבר שאני מחליף כיוון אחרי הצבא, ושאני הולך לנסות להתפרנס מהופעות בידור בתור קריירה.
כשיצאתי מהצבא, לקחתי איתי את כל ניסיון ההדרכה שלי, ואת כל ההופעות שעשיתי לחברים שלי לאורך שלוש השנים, ויצאתי לדרך כעצמאי בתחום.
התחלתי לפרסם ולעשות הופעות קסמים וטלפתיה בתשלום.
הכל התגלגל כמו כדור שלג שגדל עם הזמן, וכעבור כמה שנים, נטשתי עבודה כמנהל בכיר בחברת בזק כדי לצאת להופעות על בסיס יומיומי ולהראות פלאים ונפלאות לקהלים.
היום, אחרי 24 שנים על הבמה ויותר מ-4,200 הופעות, הכדור ממשיך להתגלגל.
בשנת 2012 זכיתי בתואר אלוף ישראל לקסמים וטלפתיה, באליפות הרשמית של אגודת הקוסמים, מצאתי את עצמי מטייל בעולם – בניו יורק, לוס אנג'לס, איטליה, הודו, קפריסין ועוד – בהופעות, ופוגש אנשים מעניינים בתור קהל בארץ ובעולם.
אני מאוהב במקצוע שלי וכל כך אוהב להופיע, נפל בחלקי מזל גדול וזכות גדולה לעשות ולהצליח במשהו שמסב לי כל כך הרבה אושר.
איזה כיף שהחיים שלי התגלגלו ככה – ממסכים ועבודה טכנולוגית, להופעות בידור ואמנות חושים מול בני אדם שגם מגיבים, מחייכים, צוחקים ונהנים ממני.
אף אחד לא לימד אותי את המקצוע. למדתי מספרים, מסרטוני הסבר, מהרצאות ומסדנאות בארץ ובחו"ל, ולמדתי גם תחומים שמשרתים את הבמה בעקיפין: משחק, אימפרוביזציה, סטנדאפ, תסריטאות וכתיבה.
בשנת 2012 זכיתי בתואר אלוף ישראל לקסמים וטלפתיה, באליפות הרשמית של אגודת הקוסמים, עם קטע מעבר הקלפים: קלפים שעוברים מהיד שלי לתוך הכיס של מתנדב, שסופר לפני ואחרי ונדהם לגלות שיש אצלו יותר קלפים. הקטע הזה מלוטש עד הפרט האחרון, מתובל בהמון הומור, והוא חלק מהמופע עד היום.
אני מופיע גם באנגלית שוטפת, כמעט ברמת שפת אם. מבחינתי, אין דבר כזה "רחוק לי מדי".
חצוף, אבל עם טאקט. אני לא בא לעבוד על אף אחד, והדגש אצלי הוא על בידור וכיף. המופע נתפר מחדש בכל פעם לקהל שמולי: בבר ובת מצווה החוגגים במרכז הבמה, באירוע עסקי אפשר לשלב את שם החברה ואת המסרים שלה, ומול בני נוער אני מתחבר ל"נער הפנימי" שבי, עם הרבה אנרגיה וסבלנות.
ואם תשאלו מה מספר האורחים המתאים: למדתי מסטנדאפיסט אמריקאי גדול שגם שני אנשים הם קהל. הופעתי מול 10 אנשים בסלון ומול 900 איש באירוע העירוני של עיריית ראשון לציון, ונהניתי בשני המקרים באותה מידה.
מסלון בית עם 10 אורחים ועד אולמות מלאים: 400 איש בבנק מסד, 450 בתנובה, 500 ברשת אורט ו-900 איש באירוע העירוני של עיריית ראשון לציון.
באירועים שבהם התנאים מאפשרים לי להופיע במיטבי, אני מציע התחייבות פשוטה: אם לא תהיו מרוצים מהמופע, לא תשלמו.
* ההתחייבות ניתנת באירועים שבהם וידאתי מראש שהתנאים להופעה אופטימליים: ראות טובה, שמע טוב, סידור ישיבה מתאים, בלי אוכל על השולחנות ובלי הסחות דעת אחרות. את התנאים בודקים ומתאמים יחד לפני האירוע.
מופע מלא נמשך כ-60 דקות, והוא בנוי כמו מסע. הוא נפתח בהצגה קצרה ובתרגיל אינטראקטיבי עם כל הקהל, ומי שמצליח בו יותר זוכה להיות המתנדב הראשון. בקטעים הראשונים אני מנחש מספרים ומחשבות ונותן לקהל נבואות על דברים שעומדים לקרות, הכול בקצב מהיר, פלפלי ומצחיק.
בהמשך המופע הופך סנטימנטלי יותר, עם הקטע שזיכה אותי באליפות ישראל 2012 ועם קטעים מרגשים בשיתוף הקהל, והוא נגמר בשיא הרגש: רולטה רוסית שבה אני מסכן את עצמי מול כולם.
באירועים שיש בהם גם ארוחה מלאה, מצגת או לו"ז צפוף, לפעמים עדיף לקצר מעט את המופע, ואת זה נתאים יחד מראש.
שני מתנדבים, חברים טובים. אחד מחזיק פעמון ביד, השני רק משקשק את היד שלו, והפעמון מצלצל אצל הראשון.
הקלפים עוברים מהיד שלי לתוך הכיס של מתנדב. הוא סופר לפני ואחרי, ונדהם לגלות שיש אצלו יותר קלפים. זה הקטע שזיכה אותי בתואר אלוף ישראל 2012, מלוטש ומתובל בהמון הומור.
קטע הסיום של המופע: אני מסכן את עצמי מול הקהל, ומצליח להימנע מלפצוע את היד על גבי מסמר.
לפני המופע אני מסתובב בין האורחים עם קסמים וטלפתיה ממש מתחת לאף, ליחידים ולקבוצות קטנות. זה משדרג את קבלת הפנים, את הארוחה או את ההמתנה לחוגג במסיבת הפתעה, ומאפשר לי להכיר מראש את המתנדבים הכי פלפלים בקהל. משך ההסתובבות גמיש, לפי מה שמתאים לאירוע.
נקודת חשמל ליד אזור ההופעה. אם אין חשמל, רק תעדכנו מראש ואגיע עם סוללות ורמקול טעונים. באירוע גדול של מאות משתתפים כדאי ישיבה מדורגת או במה, גם קטנה, כדי שיראו היטב עד השורה האחרונה. אני מגיע כשעה לפני תחילת המופע, וצריך כחצי שעה להתארגנות ולבדיקת סאונד.