יש כבר מסורות שפשוט כיף לשמר. אחת לכמה זמן, כשמסתיים עוד מחזור של קורס אגף המודיעין בשירות בתי הסוהר (שב"ס), אני מקבל את הטלפון המוכר: "הם מסיימים, בוא נחגוג להם".
זו כבר הפעם השלישית שאני מגיע למלון "העונות" בנתניה כדי לפגוש את הקורסיסטים הטריים רגע לפני שהם נכנסים לשטח. אחרי ימים של למידה אינטנסיבית ופעילויות גיבוש, התפקיד שלי הוא אחד: להשאיר אותם עם פה פתוח וליהנות מהרגע שבו המחשבות שלהם – אלו שהם רגילים לשמור הכי קרוב לחזה – יוצאות לאור.
כשהאנרגיה בקהל מכתיבה את הקצב
בהופעות כאלו, הסוד הוא האנשים. כבר בשורה הראשונה קלטתי את עמית – בחורה עם אנרגיה מתפרצת ושמחת חיים שלא זקוקה למודיעין כדי להבין שהיא הולכת להיות כוכבת הערב.
ידעתי שלהעלות אותה לבמה זה "הימור" שיכול ללכת לכל כיוון, אבל בתור אמן חושים, אני חי על הרגעים הספונטניים האלה. עמית לא אכזבה – היא הקפיצה את האווירה, הוסיפה מימד של קומדיה טבעית והפכה את הקטע לחוויה שכל האולם דיבר עליה גם בלובי אחר כך.
קריאת מחשבות בסטנדרט גבוה
לעבוד מול אנשי מודיעין זה תמיד מעניין. אלו אנשים שמאומנים לשים לב לפרטים, לחפש דפוסים ולפענח מצבים. כשמצליחים להפתיע קהל כזה, הסיפוק הוא כפול.
מצורף סרטון קצר מהקטע עם עמית – תראו בעצמכם את האנרגיה בחדר.
תודה לאגף המודיעין של שב"ס על האמון החוזר והמחמאות בסוף הערב. היה תענוג (כרגיל!).
נתראה בסיום הקורס הבא! 😉
