יש רגעים בקריירה של אמן חושים שהם לא רק "עוד הופעה", אלא זכות גדולה. כזו הייתה ההופעה ביום הנישואין של פרופסור ג'יי לביא ורעייתו דפנה.
את פרופסור לביא אין באמת צורך להציג. האיש שהקים ומוביל את מחלקת השתלות הלב בשיבא, האיש שבידיו (מילולית) הציל אלפי חיים, התגלה לי לא רק כענק בתחומו, אלא כאישיות יוצאת דופן – נעים הליכות, צנוע ואדיב בצורה שמעוררת השראה. נפגשנו לראשונה באירוע של בית החולים, ומה שהחל בלחיצת יד הסתיים בהזמנה אישית לאירוע הפרטי והחשוב ביותר שלו.
קהל של מוחות חדים (ולבבות פתוחים)
האווירה בחדר הייתה מחשמלת. מצד אחד, 50% מהנוכחים היו רופאים (מסתבר שזה אכן עובר בגנים!), ומצד שני – נבחרת של אנשי רוח ותרבות מהשורה הראשונה: המאייר דני קרמן, העיתונאי והסופר יאיר גרבוז, והסאטיריקן אפרים סידון.
לעמוד מול קהל של אנשים שרגילים לנתח את המציאות בכלים הכי חדים שיש – בין אם באזמל מנתחים ובין אם בעט סאטירית – זה אתגר מרגש. הם לא באו רק "לראות קסמים", הם באו לחוות חוויה אינטלקטואלית שתמתח את גבולות ההיגיון.
הרגע שבו גם המדע עצר את נשימתו
במהלך הערב היה רגע אחד שפשוט סיכם את הכל. בזמן שפתרתי קובייה הונגרית ביד אחת, כשעיניי מכוסות לחלוטין, המתנדב שעמד לצדי (רופא בעצמו, כמובן) פשוט שכח לסגור את הפה.
הוא עמד שם, המום לחלוטין, מרגע שהבין את המשימה ועד שהקובייה חזרה למצבה המושלם. המצלמה תפסה את הרגע הזה (בוידאו כאן למטה), ובעיניי זה כל הסיפור: היכולת להפתיע ולרגש גם את האנשים שראו כבר הכל.
ג'יי ודפנה היקרים, תודה על הזכות לקחת חלק בערב שלכם. זו הייתה תזכורת לכך שגם כשהלב פועם לפי כל חוקי הרפואה, המחשבה תמיד יכולה למצוא מקום להשתומם מהבלתי ייאמן.
